מאז שהייתי ילדה הייתי מתעניינת בהיסטוריה ובעיקר בשורשיי- אלו התנ״כיים, אלו המדיניים ואלו האישיים. קראתי ספרים רבים בנושאים שונים אך הפן האישי הוא שתמיד משך אותי במיוחד.
משני צידי משפחתי יש סיפורים שהם ערב רב של הארץ הזו. מצד אימי- הוריה היו ניצולי שואה מרומניה ופולין עם סיפור עלייה כואב, קשה ומרגש כאחד ומצד אבי, אימו הגיעה מירושלים והייתה תחת מצור בירושלים (מה שהביא מאכלים מעניינים ויצירתיים שעד היום במשפחתנו) אבל אתמקד דווקא בסבי, אהרון שמשפחתו הייתה בראשון הקטנה עוד שהייתה מושבה.
לסבא רבא שלי, יעקב הייתה חנות מכולת ברחוב הרצל 3 וסבי למד בבית ספר העברי הראשון- ״חביב״. אלו היו זמנים אחרים של עבודה קשה עם אהבת הארץ שתמיד ליוותה את סבי ואת כל משפחתו המורחבת ועל זה אני רוצה להקדיש את הטור שלי.
כמעט כל ישראלי יאמר שחינכו אותו לאהוב את הארץ ולשמור על ערכיה אבל עם התקדמות העולם לכפר גלובלי והתפתחות העיסוק באני העצמי על כל המשתמע מכך- התחלתי לתהות כיצד ניתן לחנך את הדור הבא שלנו לאהבת הארץ ולעיסוק בשורשינו כמו שחינכו אותי?
המסקנה אליה הגעתי היא שאין קיצורי דרך- הדרך היחידה היא ללמוד וללמד! בדיוק כמו שהוריי עשו! ללכת לטיולים בארץ, ללמד מור״ק צה״לי, להקדיש זמן ללימוד ימי זכרון שלנו- יום השואה ויום הזיכרון לחללי צה״ל, ההמנון שלנו וגם אריק איינשטיין ומשינה וכוורת ונעמי שמר ויהורם גאון וסרטים ישראליים – מצ'רלי וחצי ועד בופור. ללמוד וללמד לאהוב את הארץ זה תהליך חינוכי חוויתי דרך הסיפורים ההיסטוריים ודוגמא אישית של עשייה למען המדינה ובהתנהגות היום יומית במדינה שלנו דרך המקומות ההיסטוריים האישיים, הלאומיים והדתיים.
ואל תשכחו- יש לנו רק מדינה אחת!
Created By