צוות המגזין ממשיך לשוטט ברשתות החברתיות ושמח לבחור עבורכם פוסטים מיוחדים ומעניינים ששווים כתבה כדי לתת ביטוי לדברים החשובים שנכתבו בו….בסופ"ש האחרון נתקלנו בפוסט של חפציבה ויניק, מטפלת קוגנטיבית התנהגותית (cbt) ב-ייעוץ אישי, זוגי ומשפחתי והנה הוא לפניכם ולעיונכם.
״כבר 5 שנים שאני מנותקת מהפייסבוק״
משתפת אותי ע׳, בחורה מקסימה בת 25.
"באמת?" אני מופתעת.
זה לא אופייני לצעירות בגילך שמחוברות כל כך
לרשתות החברתיות.
"להגיד לך את האמת? אני פשוט מקנאה!!!
כולם נראים שם כל כך מאושרים ומוצלחים
חוגגים את החיים ופשוט בא לי למות…"
אני מביטה בה וחושבת: מה קורה כאן?
לכאורה, יש לה את כל הסיבות ״לעוף על עצמה״
היא יפה, מצטיינת בלימודיה באוניברסיטה
ולאחרונה אף קיבלה הצעת נישואין מבן זוגה.
כשהגיעה אליי לטיפול שיתפה בתחושותיה
״אני מרגישה שאני במין מירוץ אינסופי,
שאין לי אוויר, אני לא נושמת״.
האם גם אתם מרגישים שבעידן הפייסבוק והאינסטגרם
אם אתה לא שם- אתה לא קיים?
שההערכה העצמית שלכם מושפעת
מכמות הלייקים והעוקבים שאתם מקבלים?
זה בהחלט עלול להשפיע באופן שלילי על מצב הרוח שלנו.
השבוע העירה לי חברה טובה:
לאן נעלמת? הרבה זמן לא כתבת משהו מעניין
ואני משפילה מבט ומרגישה צורך להתנצל
לא היה לי זמן… אולי בשבוע הבא אכתוב…
מה אני אגיד?
שגם עלי נפלה תרדמת הקיץ?
שלפעמים אני מרגישה מרוקנת מבפנים
ומעיין היצירה התייבש לו בחום יולי- אוגוסט?
לא נעים. אבל מה לעשות? גם זה קורה!
והנה גם בפרשת השבוע (דברים) מצאתי הד לתחושות האלה.
משה בנאום הפרידה שלו , חוזר ומזכיר לעם את ברית סיני
ואת עשרת הדברות שנתן להם האל.
"אֶת הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה דִּבֶּר יְהוָה אֶל כָּל קְהַלְכֶם בָּהָר,
מִתּוֹךְ הָאֵשׁ הֶעָנָן וְהָעֲרָפֶל, קוֹל גָּדוֹל וְלֹא יָסָף" (דברים ה', יח)
את המילים "קול גדול ולא יסף" מפרש המדרש:
"קול שלא הייתה לו בת קול". כלומר, לא היה לו שום הד.
לפי המדרש, היה כאן נס כי זה מנוגד לחוקי הטבע.
שכן כשמושמע קול ולו הקטן ביותר,
גלי הקול פוגעים בעצם מסביבם וחוזרים כתהודה.
נס קצת מוזר. לא?
ואם כבר נס, אז למה להנמיך את הקול?
היינו מצפים שהקול הגדול של האל יתעצם ויהדהד
מקצה העולם ועד קצהו במעמד חשוב כזה.
אז זהו, שלא!
מתברר שהאל פחות מתרשם מרייטינג…
על פי תורת החסידות, הסיבה שהקול לא היה לו הד,
היא כי גלי הקול לא פגעו בעצמים הסובבים אותם
וחזרו כהד, אלא ממש נספגו בהם בשלמות.
כלומר: הקול האלוהי שנשמע על הר סיני
חדר בכל עצם, בכל אדם ובכל חלקיק פיזי בעולם,
והפך לחלק ממנו. זו היתה עוצמתו של הקול הגדול
אשר לא היה לו הד.
אז מה זה מלמד אותנו?בעולם שבו הויראליות היא תעודת כבוד
וחשיפות הן מדד להצלחתו של אדם,
כדאי לעצור מעט ולנשום!
חשוב לזכור: יש לנו בחירה!
מה, איך וכמה להשתתף במשחק הזה.
לא חייבים להתנתק.
כמו בכל דבר, איזון הוא הדבר החשוב ביותר.
יש כמובן דברים נפלאים וחשובים לאין ערוך
שניתן להפיץ ולקדם באמצעות הרשתות החברתיות.
( כמו הפוסט הזה… סתאאם)
אבל עדיין יש מרחב גדול של למידה ועשייה
שבו הקול (=הרעיון, הבשורה) ייספג בעומק הנשמה
בלי הרבה רעש וצלצולים,
ויחולל שם פעולה שקטה אך משמעותית.
"לא בָרוּחַ ה'… לא בָרַעַשׁ ה'… לא בָאֵשׁ ה'… "
כי אם ב"קוֹל דְּמָמָה דַקָּה." (מלכים א',יט)
לימד האל את אליהו, הנביא הגדול.
לפעמים דוקא בשקט טמונה עוצמה כבירה.
זה בדיוק העניין שהופך את התהודה
מכלי ריק ורועש לכלי מלא תוכן ועשייה.
לקראת צום תשעה באב הקרב,
מאחלת לכולנו שבת של שלום, אחווה ונחמה.
Created By