בת שבע הגיעה למשרדי בעקבות אחת ההרצאות שערכתי. אישה נחמדה באמצע שנות ה-40 לחייה.

בעלה דוד מתנהג מוזר בחודשיים האחרונים וחוזר מאוחר בלילה. תחילה טען שנאלץ להישאר בעבודה בשל עבודות מרובות במסגריה שבבעלותו. אבל ההכנסות לא גדלו. אחר כך סיפר שעליו לחזור בלילה למסגרייה כדי "להשלים דברים קטנים". זה הפך להיות עניין שבשגרה.

לבת שבע נראה היה מוזר שהוא חוזר לעבודה ב-23:30 בלילה. כשפחתה תדירות יחסי המין שלהם, היא הבינה שיש לו מישהי. היא החליטה לעקוב אחריו. באחד הלילות כשיצא מהבית בשעה מאוחרת כדי "להשלים עבודות", היא הזמינה מונית ונסעה למסגרייה. כשהגיעה לשם, המקום היה סגור וחשוך…

כשחזר לפנות בוקר היא חיכתה לו ערה בסלון ביתם.
"איפה היית?", שאלה.
"מה זאת אומרת 'איפה'? במסגריה"….

מיד התפתח ויכוח קולני ביניהם. כמובן שדוד לא סיפר היכן היה באמת והתעקש שכנראה בדיוק כאשר בת שבע הגיעה למסגרייה הוא יצא לאכול משהו במסעדה הסמוכה.

בת שבע ידעה שמשהו, או יותר נכון, מישהי, מעסיקה את דוד. הבנתי את מצוקתה. זוהי בעצם מצוקתו של כל מי שנבגד אי פעם על ידי בן הזוג והעז להעלות בפניו את חשדותיו. התגובה בדרך כלל היא שחשדות אלה מעידים על "אי שפיות", "פינטוז יתר", ועוד. העיקר לא להודות בבגידה. הסברתי לבת שבע במה הדברים אמורים, והיא שחסכה בחודשים האחרונים במיוחד למטרה זו, שילמה לי כדי שאברר עבורה מי מעסיקה את דוד.

ימי חמישי היו הימים בהם דוד נהג לצאת מהבית בתירוצים שונים. לפיכך החלטנו שנעקוב אחריו ביום חמישי הקרוב החל מהשעה 20:00. ביום חמישי בערב המתנתי עם שני עוקביי, עודד וערן, תחת ביתו המפואר של הזוג.

ב-21:10 התקשרה בת שבע לנייד שלי. "הוא במקלחת וייצא בעוד 10 דקות. תתכוננו", לחשה לאפרכסת. נכנסנו לדריכות יתר לקראת יציאתו.

כעבור 20 דקות לערך הוא יצא מהבית. גבר בסוף שנות ה-40 לחייו, גבה קומה, רזה ולא מגולח. הוא מיהר לטנדר שחנה בחניית הווילה הפרטית שלהם והחל לשעוט ברחובות העיר. כעבור 20 דקות נכנס לישוב ידוע באזור השרון. טלפנתי לבת שבע ושאלתי אותה אם יש לדוד קשר כלשהו לישוב. היא לא ידעה על קשר כזה.

הרכב הסתובב בסמטאות המושב עד שעצר סמוך לבית פרטי צנוע. האורות בבית דלקו. הוא יצא מהטנדר, אוחז בידו שקית. צילמנו אותו נכנס פנימה. על הדלת לא היה שלט. המתנו להתפתחות. עברה שעה, עברו שעתיים ודבר לא קרה. ואז ראיתי ילד מתקדם לעבר השביל בו חנינו. לצידו רוטווילר אימתני.

יצאתי מהרכב וניגשתי לכלב. כמי שמכיר כלבים עוד מילדות, ידעתי איך לגשת למר רוטווילר ושיחקתי איתו. הילדון התלהב מאומץ ליבו של הזר שניגש לכלבו ה"טורף". צחקנו יחד.

"תגיד", שאלתי אותו כבדרך אגב, "מי גר בבית המכוער הזה?".
הוא הסתכל עלי, פניו הרצינו באחת.  "אל תדבר ככה אף פעם. זה הבית של חכם חלפון".
"חכם מי?"…
"חכם חלפון", הוא ענה והלך כועס כאילו פגעתי בו באופן אישי.

חזרתי לרכב. אספתי את עוקביי ואמרתי להם שככל הנראה יש לנו הפתעה לגברת בת שבע. ביקשתי מהם להתקדם עמי לעבר הבית. בהליכה שפופה הגענו לאחד החלונות המרכזיים בבית. הבטנו פנימה. במרכז החדר ישב אדם זקן, עוטה גלימה לבנה ארוכה. את פניו כיסה זקן לבן וארוך ועל ראשו כיפה לבנה גדולה. מולו ישבו 4 גברים. כיפות לראשיהם ובידיהם ספר תפילה. הם נראו מקשיבים קשב רב לדבריו של הזקן. מדי פעם הפכו דף בספרים שבידיהם. עוקביי היו המומים. לקחתי את המצלמה מידו של אחד מהם וצילמתי דרך החלון.

חזרתי לרכב. פשפשתי במגירה וחיפשתי. כשמצאתי כיפה שמתי אותה על ראשי והתקדמתי לעבר הבית. בידי אחזתי בתיק בתוכו היתה מצלמה סמויה זעירה. דפקתי על דלת הבית, אחד הגברים שישב בחדר פתח  את הדלת.

"כן, בבקשה…".
"אפשר להצטרף לשיעור של חכם חלפון?", שאלתי.
"כן !! בהחלט", ענה…ידעתי שזו תהיה התשובה.

כעבור שעה וחצי יצאתי החוצה. עודד וערן היו עדיין המומים. "בואו למשרד", אמרתי.

תוך כדי הכנת קלטת הוידיאו במשרד סיפרתי לשניים שמניסיוני, ביתם של חכמים תמיד פתוח לאורחים, ובטח לשיעורי תורה. בקלטת נשמע קולו של חכם חלפון מדבר דברי חוכמה. על המסך הופיעה ארבעת הגברים, דוד ביניהם. עכשיו היה ברור מי מעסיקה את דוד.

למחרת הגיעה בת שבע למשרדי. "יש לי תשובה לשאלתך", בישרתי לה. נכנסנו לחדר הצפייה. היא הייתה המומה. לא אמרה מילה. לא אגזים אם אומר שכמעט התעלפה. ואז סיפרה את הסיפור כולו.

לפני 25 שנה הכירה את דוד. היא הייתה בשנות ה-20 המוקדמות לחייה. אמריקאית שהתאהבה בישראל. כשהתאהבה בדוד החליטה להתגייר. השניים נישאו והולידו 3 ילדים. עם השנים היא סטתה מעט מחוקי המסורת היהודית והחלה חוזרת למאכלי הים שאהבה ולנקניק החזיר שהזכיר לה את הסנדוויצ'ים שהכינה לה אמה לבית הספר. דוד, שבא ממשפחה מסורתית, התנגד לכך. קשה היה לו עם הכפירות של רעייתו. בין השניים התגלעו מריבות.

כשהחליט "להתחזק" בדרך המסורת, ידע שרעייתו לא תקבל זאת. לכן עשה את הכל בסתר, ומי שהעסיקה אותו היתה לא אחרת מאשר התורה. בעיניה של בת שבע עלו דמעות. היא לא ידעה מה לעשות.

המלצתי לה שתנסה לעזור לדוד, לכבד אותו כבעבר ולתת בו אמון. כן, אמון הוא הבסיס לכל זוגיות.

חפשו אותנו בפייסבוק ועשו לנו לייק אם אהבתם את הסיפור. את ספרו של אייל סברו "זבוב על הקיר", ניתן לרכוש בטלפון 03-9566060.

הכותב הינו חוקר פרטי ובעליו של משרד "רז חקירות" בראשל"צ.

הסיפורים מבוססים על מקרים אמיתיים, השמות, הזהויות ופרטים מזהים אחרים שונו ע"מ לא לחשוף את לקוחותיי היקרים.

לתגובות: eyal@raz-pi.co.il

תגובות

תגובות

מאמרים קשוריםעוד מאותו הכותב