מיומנו של חוקר פרטי – צבא הכרויות לישראל  //  אייל סברו  

ניבה הייתה בשנות השלושים המוקדמות, צעירה יפיפייה, שיער שחור חלק וארוך, עיני שקד חומות גדולות, אף סולד ושפתיים חושניות במיוחד. כשישבה למולי וסיפרה לי על בעלה איתמר, הייתי חצי מוקסם ממנה, מצאתי עצמי לא פעם מתעמק בעיניה המדהימות ושוקע בהן, כששתקה לכמה שניות, התעשתי ואמרתי, כן, כן… הבנתי, כאילו מכפר על כך שהבטתי עמוקות לתוך עיניה. היא סיפרה לי על איתמר בעלה, קצין בחיל האוויר, שמזה מספר חודשים מתנהג באופן מוזר.

"הכל התחיל", כך סיפרה לי, "בטלפון אנונימי שקיבלתי הביתה בוקר אחד, ממש כשעמדתי לצאת לעבודתי כפקידת קבלה ברשת מכוני כושר ידועה, הקול מאחרי הקו היה נשי והוא אמר… 'בעלך, החרמן הגדול, מזיין חצי מהבסיס, הגיע הזמן שתתעוררי' וניתוק קו… לא הספקתי לשאול משהו, לעכל מה שנאמר, ישבתי, זה היה שעות לאחר יום הנישואין השנתי שלנו, חגגנו במסעדה צרפתית טובה בתל אביב ומישהי החליטה לעשות לי טוב למחרת בבוקר".

"סיפרת לבעלך?" שאלתי ובטוח שהתשובה תהיה כן, כמות כל הלקוחות שלי, "לא!!!" הפתיעה אותי, "מאותו רגע שנפל לי האסימון התחלתי לחבר כל מיני קצוות, לזכור את האיחורים שלו, שיחות הטלפון שהוא מקבל ואני רואה על פניו שהוא מדבר כאילו עם גבר אבל שומעת קול של אישה בוקע מהמכשיר, התחלתי לשים לב לכל דבר ודבר שקורה איתו וגיליתי, שכנראה הייתי בת יענה גדולה והטלפון הזה העיר אותי מתרדמתי.

בשלב הזה החלו הדמעות לזלוג מעיניה, הגשתי לה את קופסאת הטישו שמונחת דרך קבע מאחרי והיא חייכה חיוך נבוך , "אני מצטערת", אמרה, "לא האמנתי שבגיל 34 אגיע למשרד חקירות, פשוט לא האמנתי".

איתמר וניבה היו נשואים 10 שנים, הכירו בדיסקוטק בו בילו, איתמר היה היוזם, ניבה הייתה צעירה מחוזרת אפילו דגמנה פה ושם. כשנישאה צעירה, לאחר שנתיים של חברות עם איתמר הופתעו רוב חברותיה ומכריה, רובם חשבו שתשקיע בלימודים, אולי עו"ד, שתבנה קריירה של דוגמנית, "אבל, האהבה חזקה מכל היגיון", אמרה לי וחייכה תוך כדי ניגוב הדמעות. כעבור 3 שנים נולד עומרי, בנם הבכור, איתמר המשיך בשרות הצבאי בחיל האוויר, שניהם חובבי ספורט וטבע והרבו לטייל יחד.

"החיים שלי די יפים", אמרה, "היו לפחות"… שאלתי את ניבה אם יש לה מישהי ספציפית והיא לא ידעה לאמור, גם אופי עבודתו של איתמר בצבא היה בעייתי, הבסיס בו שרת באזור רחובות יהיה סגור לכניסת חוקר, אין לו עיסוקים מיוחדים ושעות עבודתו לא סדירות בכלל, יחד עם זאת היה פתרון אחד רגיל, שיגרתי ומוכח לבעיות מסוג זה: מעקב!!!

כבר למחרת בבוקר התמקמתי בשכונת אנשי הקבע בעיר בה התגוררו ניבה ואיתמר, היה להם בית פרטי נחמד, שכונה נחמדה, רוב המכוניות בה היו צבאיות והתושבים היו ערניים מתוקף אופיים. לא נדרשתי לזהירות יתרה מאחר ואיתמר יצא מהבית ב- 06:30, עוד בטרם החלה המולת הרחוב, נסיעה של 20 דקות לערך והוא נכנס בשערי בסיס צבאי גדול עם רכבו, עכשיו לא היה לי מה לעשות, ידעתי כי לבסיס שער יציאה 1, ולכן התמקמתי בחניית הרכבים הגדולה שסמוכה לשער. פרשתי צלון גדול על השמשה הקדמית כמות הרכבים שחנו כבר לידי, הורדתי משענת והתכוננתי להמתנה ארוכה.

עברו בדיוק שעתיים, לא חשבתי שזה יקרה אבל ערנות טובה והנה הרכב הצבאי של איתמר גלש ביציאה מהשער. הוא לא היה לבד, יחד איתו הייתה חיילת, הבחנתי בשניה בה חלפו על פניי כי דרגות סג"מ על כתפיה, היא הייתה בלונדינית בהירה, ההפך הגמור מרעייתו, הנעתי את הרכב והזדנבתי מאחריו. הם נסעו לאט, כאלו ולא ממהרים, הרבה צחוקים היו שם באחד הרמזורים בהם עמדו לפניי , הספקתי להרים מצלמה ולתעד אותם, איתמר הניח בדיוק את ידו על כתפיה, כמעין חיבוקון קטן והטיימינג שלי היה טוב. נסענו כ- 20 דקות לערך, הם נכנסו לשכונה ותיקה בעיר בה התגורר איתמר, כשהגיעו לחניון גדול של בניין רכבת פנו לשמאל ואני לימין, כך כשיצאו מהרכב הייתי מספיק רחוק להרים מצלמה ולצלם אותם נכנסים יחד לבניין מגורים. עכשיו שלפתי את המצלמה הסמויה ומיהרתי לבניין, כשהגעתי אליו הם כבר נבלעו באחת הדירות ואני לא הספקתי לראות היכן.

סרקתי את רשימת השמות על תיבות הדואר הישנות והמוזנחות, צילמתי כל שם ושם, התחלתי לעלות קומה, קומה, כשהגעתי לרביעית ולא שמעתי כל רעש, החלטתי להתחכם, שלפתי את הטלפון הנייד שלי וחייגתי לנייד של איתמר, התאמצתי להקשיב מהיכן יבוא הצלצול, שמעתי צלצול בקומה למטה, ירדתי לקומה השלישית, כשהוא ענה ניתקתי וחייגתי מיד שוב. שוב התאמצתי להקשיב, במסדרון כבר היה חושך וכשהתחיל הצלצול לצרצר, כבר שמעתי שהוא מגיע מדירה מספר 11, על הדלת לא היה רשום כלום. חזרתי לקומה רביעית, כיוונתי את המצלמה הסמויה לקומה 3 וחיכיתי שהאור יכבה. כשהאור כבה המתנתי, כך במשך שעה ורבע, אחר-כך המנעול נקש לפתיחה ואני נדרכתי, הסתתרתי בצד הקומה והמצלמה כוונה לכיוון הדלת כשהם היו למטה, אספתי את המצלמה ודרך חלון המדרגות צילמתי אותם נכנסים לרכב, מיהרתי למטה, הם כבר נסעו, מיהרתי אחריהם, כעבור 2, 3 ק"מ הדבקתי אותם.

הוא חיבק אותה, היא השעינה את ראשה על חזהו, בדרך חשבתי שיחזרו ישר, אבל לא, הם נכנסו לסניף של קפה ארומה, כעבור 10 דקות יצאו עם שקיות וקפה בידיים, הייתה נשיקה שתועדה ושוב בנסיעה, אין ספק שלאיתמר יש רומן עם הקצינה, לאחר שנכנסו בשער הבסיס חזרתי לחניה. בשעה 18:00 בדיוק הרכב של איתמר יצא מהבסיס, ב- 18:30 הגיע הביתה.

למחרת בבוקר כשהיא נכנסה למשרד הבחנתי בחזה הגדול שלה, היא הייתה פגז, ישראלית יפיפייה, אין ספק שאיתמר הולך לאבד אותה, חשבתי לעצמי.

סיפרתי לה לאט, לאט, את יום המעקב של אמש, היא הייתה בהלם מוחלט, "לא האמנתי שזה יהיה כל-כך מהיר", אמרה, "כן, כן, זה היה מהיר", אישרתי, "אבל בדרך כלל כולם מהירים, כי כשבאים אליי הרומן של בן/ת הזוג כבר קיים, זה לא שאני צריך להמציא אותו", אמרתי. היא הורידה דמעות ושוב הגשתי לה טישו ובקיצור היה שידור חוזר של שלשום.

כשסיימה את הדמעות וחצי קופסאות טישו שאלתי אותה מה בדעתה לעשות, "אני לא אתגרש!!!" הפתיעה אותי, "אכריח אותו ללכת ליעוץ, אני רוצה להבין מה גרם לו לבגוד בי, מה גרם לבגידה באמון, הייתי בטוחה שאני החברה הכי טובה שלו", אמרה. "יפה, יפה", הנהנתי ואמרתי, "כל הכבוד! סוף סוף מישהי שמאמינה שבגידה זו בעיה שצריך לטפל בה". מסרתי לה את דו"ח המעקב, הקלטת והתמונות ונפרדנו, לא לפני שאני גונב מבט של זימה בישבנה… יותר לא ראיתי אותה.

עברו מספר חודשים, כמעט שנה, במהלך מעקב שלי נכנסתי לסניף רשת מכוני כושר ידועה ומוצלחת, בקבלה פגשתי בה, היא קמה לכבודי והעניקה לי 2 נשיקות. "הי מתוק, מה שלומך?" חייכה וזהרה וחשפה חולצת בטן וחזה לתפארת מדינת ישראל, "אני בסדר, מה איתך?" שאלתי, "אני… התגרשתי לפני שבועיים, קיבלתי את הגט, ניסינו ללכת ליעוץ ולא הלך, הוא עבר לגור איתה, בחר בה, הבנתי שהוא רוצה להתחתן איתה. נשארנו חברים, בכל זאת הוא האבא של הבן שלי", "ומה איתך?" שאלתי, "אני, אני פנויה, מה אתה עושה בערב, בוא נשתה קפה", אמרה, …תחשבו מה עניתי…

חפשו אותנו בפייסבוק ועשו לנו לייק אם אהבתם את הסיפור. את ספרו של אייל סברו "זבוב על הקיר", ניתן לרכוש בטלפון 03-9566060.

הכותב הינו חוקר פרטי ובעליו של משרד "רז חקירות" בראשל"צ.

הסיפורים מבוססים על מקרים אמיתיים, השמות, הזהויות ופרטים מזהים אחרים שונו ע"מ לא לחשוף את לקוחותיי היקרים.

לתגובות: eyal@raz-pi.co.il

תגובות

תגובות