גן לאומי תל קקון נמצא בשטחה המזרחי של המועצה האזורית עמק חפר שבשרון, בלב שטחים חקלאיים. הגן הלאומי החדש, 52 דונמים גודלו, ממוקם על התל המתנשא לגובהה ובפסגתו נמצאים שרידי מצודה צלבנית-ממלוכית, הכוללים קירות אבן בגובה כמה מטרים, קמרונות וחללים. בקירות המבנה משולבות אבנים עתיקות מאבני המבנה שנשתמר. חשיבותו של הגן באזור זה גדולה, שכן בכל המרחב החקלאי כמעט ולא נותרו שטחים שאינם מעובדים, בהם התפתחה צמחיה מקומית אופיינית לשרון.
תל קקון הוא אתר קדום מרובה שכבות ובו עדויות לפעילות אנושית רציפה מתקופת הברונזה הקדומה ועד מחציתה הראשונה של המאה העשרים. על פי התיעוד ההיסטורי קאקון היווה מוקד מרכזי חשוב במשך תשע מאות שנים עבור הצלבנים, הממלוכים והעות'מניים. בתקופה הצלבנית היתה קאקון עיירה בורגנית בצומת הדרכים שבין קיסריה לשכם והייתה תחנה על הדרך המזרחית המקבילה לויה מאריס (דרך הים), ולכן הייתה לה משמעות אסטרטגית וכלכלית עבור הצלבנים. כמו כן הייתה זו עיירה בעלת משמעות מנהלתית ומקום מושבם של חילות המסדרים ההוספיטלרים והטמפלרים. בתקופת השלטון הממלוכי הייתה קאקון עיירה שופעת ומרכז חברתי, כלכלי, צבאי ומנהלי. העות'מאניים גם כן התיישבו במקום שחובר אל רשת מסילות הרכבת שבנו. הקרקעות שמסביב למבצר היו קלות לעיבוד והכלכלה של היישוב עד המאה העשרים התבססה על חקלאות.