היא הייתה בתחילת שנות העשרים לחייה, ילדה, פשוט ילדה.
"מה את עושה פה?" שאלתי… עיניה דמעו, ביקשתי שיכניסו לה כוס מים והגשתי לה את קופסת הטישו שמונחת כדרך קבע על שולחני ומשרתת 99% מלקוחותיי… היא ניגבה את טיפות האיפור השחור שזלגו על לחייה, שרידים לעפרון התוחם שסימנה את עיניה הירוקות הגדולות שעה קודם לכן, כשכן הכינה את עצמה ליום שיגרתי והשכימה את התאומים לעוד יום של מעון…
שלומי, בעלה היה בעל עסק לתיקים, עסק שעבר אליו בירושה לאחר מות אביו, למרות גילו הצעיר (25) השנים הארוכות שעבר עם אביו מאז נערותו ועד להיום הכשירו אותו כבעל עסק מוצלח, וכשכזה עשה המון כסף, "המון זה אומנם יחסי", אמרה לי "כאשת עסקים מבינה" "אבל זה מספיק לנו לג'יפ שחור חדש ויפה ובית פרטי עם עוזרת בית צמודה ולקנות כל מה שרק רוצים, אבל זה לא שווה את מה שאני עוברת מ 8 בבוקר…"
הטלפון שקיבלה לסלולארי שלה היה אכזרי, "בעלך בוגד בך עם הסוכנת שלו, היום בערב הוא לא יגיע הביתה מוקדם, הוא יהיה אתה", והשיחה נסתיימה… ואיתה גם תמימותה, כנראה…
הם היו חברים מגיל 15, מהחטיבה, שנים ארוכות שהם יחדיו. העובדה שלא שירת בצבא גרמה להם להתחתן בגיל מאוד צעיר וכך יצא שגם היא לא עשתה צבא, הם היו 2 ילדים שהפכו להורים כבר בגיל 20, את כל החום והאהבה שנתנו לתינוקות שלהם, קיבלו הם עצמם מהוריהם, שלומי מהוריו והיא ורד מהוריה, כבת יחידה ל-2 אחים בוגרים ממנה, שאגב היו עדיין רווקים כשהתחתנו… נצצו עיניה מדמעות.
היא לא חיכתה הרבה, "אני קוראת את הסיפורים שלך כבר שנים וידעתי מיד שאני צריכה לשתוק ולבוא אלייך, האצבע כבר חייגה אליו, אבל מיד ניתקתי. קראתי לא פעם בספורים שלך שזו טעות שרוב הנשים שמקבלות כזו שיחה עושות והחלטתי לא לטעות ומיד חייגתי וקבעתי פגישה. עכשיו אני רוצה מעקב עליו בערב, אני רוצה לבדוק אם זה נכון או לא". "תגידי" שאלתי, "הקול היה של אישה או גבר?…", "גבר", ענתה, "את מכירה את הקול?" "לא", ענתה, "יש לך חשדות במי מדובר?" "גם לא", ענתה… "שתבין, אייל, זה נפל עליי כרעם ביום בהיר, אני אוהבת את שלומי, יש לנו זוגיות מצוינת, אנחנו 'ה-זוג בחבר'ה'", "כן", אמרתי לה, "אני שומע את זה מ-80% מהלקוחות שלי, אבל כנראה שלא כל מה שנוצץ… זהב", אמרתי.
"תגיד, אפשר אספרסו?" שאלה, עיניי נפערו, "וואלה, לא הזמנתי אותך", עניתי ומייד ביקשתי פעמיים אספרסו, "יפה לך", אמרתי והיא חייכה, "אני יודעת שאתה אוהב אספרסו", חייכה מעט במבוכה וחשפה את הצד המחייך שלה, "נכון", אמרתי, "מה עוד את יודעת עלי?…" "שאתה בוחן את הלבוש של הלקוחות שלך, אז איך אני לבושה בסולם שלך???" "וואהו… רגע,רגע", נשענתי לאחור… "על זה אני לא מתכוון לענות", אמרתי, "אולי תקראי על זה פעם", חייכתי במבוכה.
כשסיימנו את האספרסו כבר היינו לאחר מילוי הפרטים המתאימים, "ב 18:00 בערב ימתינו לו ליד המפעל שלכם, נראה לאן ילך", סיכמנו, היא רשמה צ'ק וקמה לצאת. הבטתי בה… היא הייתה נמוכת קומה, שיערה שחור ארוך, חלק, עיניה שקד קטנות וירוקות, הגוף שלה היה מדהים, הישבן שלה היה אגסי, כזה שגרם לגברים לסובב מבט, היא לבשה מכנס קצר מפשתן, בצבע אפרסק, הנעליים היו גבוהות, סטילטו איכותיות, היא נראתה טוב, לעזאזל, חשבתי לעצמי, התחתנתי מוקדם מידי… לפני שיצאה מהדלת הסתובבה לעברי, חייכה, אמרה תודה על האספרסו וקרצה לי… הבטתי בעיניה… היה משהו בה שגרם לי לחשוב עליה שעה נוספת אחר-כך.
בחמש וחצי בערב כבר הייתי שם, אזור תעשייה ידוע, צפוף וחם, התמקמתי כ-50 מ' מהמפעל, הג'יפ היוקרתי שלו חנה מחוץ למפעל, בעלי העסקים הקרובים לי היו חשדניים, פתחתי את הכותרת של ידיעות ועשיתי עצמי קורא… זה עבד בדרך כלל לשעה, אחר-כך הם כבר לא יאמינו "לקורא".
ב 18:15 הוא יצא מהמפעל, נכנס לרכב, הניע והחל בנסיעה, קיפלתי את העיתון במהירות והחלתי בנסיעה אחריו…
הוא לא הפסיק לשוחח בטלפון, הבנתי לפי תנועות הידיים שלו, נסעתי אחריו בזהירות, "הוא ערני לסביבה", אמרה לי… "לא לקחת סיכון…" הוא היה בחור נאה, גבוה, מבנה גוף רזה, שיער שחור קצוץ, עיניים כחולות, חייכן, גם בתמונה שהשאירה לי הוא חייך, "הוא חייכן מטבעו", סיפרה לי שעות קודם… יצאנו מאזור התעשייה, נכנסנו לעיר ידועה ליד נתב"ג הוא נסע בסמטאות העיר העתיקה, הכרתי את האזור הזה היטב, גם את "הכספומטים" שבו וכעבור דקות שלומי נעצר ליד כספומט כזה… הרמתי את המצלמה ותיעדתי אותו מוציא את היד הקמוצה מהחלון של הנהג ישר לתוך החור בחומה… 5 שניות והיד נשלחה שוב לחור והוחזרה להגה, עוד דקה היינו מחוץ לשכונה, שלומי היה צרכן סמים, את זה היא לא סיפרה לי, אני מניח שידעה… נסענו בכביש 1 לכיוון ת"א, בת"א הוא ירד בקיבוץ גלויות לכיוון מערב, רבע שעה והיינו באזור כרם התימנים, למרות השעה הכמעט מאוחרת שעון הקיץ נתן אור יפה, הוא נעצר ליד גינה ציבורית ורחבת מכוניות, כל חובב מרק רגל טוב מכיר את הרחבה הזו שלמול המסעדה של זכריה ורינה, המתנתי לו סמוך, בצד, היא יצאה מהרכב שלה, פיג'ו קטנה כסופה ודילגה לג'יפ שלו, הם התנשקו. צילמתי אותם דרך השמשה האחורית שלו… "בינגו" סיננתי לעצמי, "בינגו".
אני מת על התיקים הללו, בינגו כעבור שעתיים. הם החלו בנסיעה ואני אחריהם, הוא הגיע כעבור דקות לחניה של הילטון, נכנס, נכנסתי אחריו, כשירדו מהרכב חשבתי שיכנסו למלון, אבל טעיתי הם ירדו לטיילת, לים, נתתי להם מרחק והכנתי את המצלמה הסמויה שלי… הם טיילו מחובקים בטיילת, היא הייתה בחורה נמוכה, שיער שטני מקורזל, היה לה גוף חטוב, בהתחלה לא ראיתי את פניה היטב, אחר-כך כשנשענה על החומה והם התמזמזו יכולתי בקלות לראות אותה, היא הייתה פגז לא קטן, שמעתי שיש שם חדש אצל "הצעירים" לבחורות כמותה "שופלקות" אני מקווה שאני לא טועה, אם לא אז היא הייתה בהחלט "שופלקה". הם התחבקו, התנשקו ובקיצור התמזמזו, תיעדתי הכל מרחוק, כשהתיישבו במסעדת החוף הידועה, התיישבתי גם אני, לקחתי בקבוק גולדסטאר כדי להיטמע במקום וכיוונתי את הסמויה ישירות אליהם. עברה שעה והם קמו לכיוון הג'יפ, רבע שעה נוספת והוא עמד בדלפק של הילטון, צילמתי אותו משלם במזומן, הם נכנסו למעלית ואני אחריהם, הוא לחץ 12, אני 14, בכל העליה האיטית היה שקט, הבטתי ברצפה, הם הביטו אחד בשני, כשיצאו צילמתי וכשהדלת נסגרה הוצאתי את כל האוויר שנשאר לי בריאות.
חזרתי לרכב שלי, עברו שעתיים וקצת והם חזרו שוב מחובקים לרכב, כשהוא הוריד אותה ליד הרכב שלה הם התנשקו שוב ארוכות, נתתי להם את הווידיאו האחרון לאותו ערב וכשהוא נסע משם חזרתי למשרד שלי. על אספרסו כפול ישבתי לכתוב את הדו"ח, הבטתי בסרט הווידיאו הארוך שירד למחשב שלי… היא תיפול, חשבתי עליה… כשהשעון הראה חצות יצאתי מהמשרד, עוד יום סוער ושיגרתי עבר עליי… הייתי עייף, נכנסתי למקלחת, המים הפושרים שטפו אותי, שוב נזכרתי בה, בישבן שלה, מיד הסתתי את הברז לכיוון הקרים…
למחרת בצהריים היא הגיעה, הפעם בשמלת מיני צמודה ונעלי עקב אחרות, לא פחות יפות. "נראה לי אפתח פטיש לנעלי עקב אחרי שתעזבי" וחייכתי, היא לחצה את ידי ארוכות והתיישבה, פעמיים אספרסו ביקשתי ממזכירתי והיא חייכה. את השעה וחצי הבאות העבירה בעיקר בדמעות, כל מה שאמרתי לא ניחם, היא אמרה שהיא נחושה להתגרש, שלא מגיע לו אישה כמותה. הבטתי בה, בעיניי השקד הירוקות שלה, ראיתי כמה עצוב לה… לפעמים עדיף לא לומר כלום, אמרתי לעצמי, שתקתי וזהו… הניסיון לימד אותי, שכשמישהו כועס נורא ומרגיש נבגד תן לו את הזמן שלו, השקט שלך יהיה טוב יותר מכל משפט שיאמר… שתקתי והבטתי בה, נתתי לה לדבר. כשיצאה עם הדו"ח, התמונות ודיסק הווידיאו, הבטתי בה, היא שוב נעצרה ליד הדלת, הסתובבה, הפריחה נשיקה באוויר ואמרה "תודה על הכול! אני שמחה שהכרתי אותך!!!" ויצאה.
חשבתי עליה מעת לעת, עברו מספר חודשים לא רבים ונתקלתי בה בכניסה לבית המשפט לעניינים משפחה בראשון, היא יצאה איתו, הבטתי מיד לשמיים לפני שהיא תעשה טעות, אבל היא לא עשתה, כשחלפו אותי הפלתי את המפתח שלי והסתובבתי להרימו תוך סיבוב אל גבם… נשבעתי יותר לא להסתובב אחרי נשים יפות והחזרתי את מבטי קדימה.
באותו היום היא התקשרה, "אנחנו מתגרשים!!!" סיפרה לי… "אבל אני מאושרת", "אני לא יודע אם לומר 'מזל טוב'", אמרתי, "אבל אם טוב לך אז בהצלחה לך…" חייכתי דרך האפרכסת, "אבל אני כועס שלא נתת לי את כל הנתונים כשהיית אצלי", אמרתי, היא הרצינה… "איזה נתונים אייל? אההה… על הביקור שלו ב"כספומט"? לא חשבתי שזה קשור, גם לא רציתי להבהיל בקשר אליו, הוא משתמש בקוקאין כבר שנים", המשיכה… "טוען שזה עושה לו טוב", "רגע, רגע" אמרתי, "לא על זה אני מדבר… על סוד אחר שהסתרת…", "על מה אייל?" שאלה ויכולתי לראות את עיניה נפערות מבעד האפרכסת… "על הרומן שלך עם הבעלים של החדר כושר שבו את מתאמנת…" הייתה שתיקה… "ממתי אתה יודע?" שאלה… "נעזוב את זה לסיפור הבא", עניתי.
חפשו אותנו בפייסבוק ועשו לנו לייק אם אהבתם את הסיפור.
את ספרו של אייל סברו "בוגדים", ניתן לרכוש בטלפון 03-9566060.
הכותב הינו חוקר פרטי ובעליו של משרד "רז חקירות" בראשל"צ.
הסיפורים מבוססים על מקרים אמיתיים, השמות, הזהויות ופרטים מזהים אחרים שונו ע"מ לא לחשוף את לקוחותיי היקרים.
לתגובות: eyal@raz-pi.co.il
Created By