בטח כולנו מכירים, ראינו את זה, חטאנו בזה.
אנחנו יושבים בפגישה, 6 אנשים בוגרים.
חלקם עם חולצות מכופתרות,
חלקם עם T-Shirt,
תפקידים שונים,
חלקם אפילו איחרו למפגש
,
ואז הוא אומר כמה מילים, הוא לא עומד, הוא מדבר בטון נמוך, בישיבה, עם המון ביטחון …. ופשוט אומר את הדעה שלו. זהו. מניח אותה על השולחן. וככל שיניח אותה מהר יותר, כך פחות דעות מגוונות יישמעו לאחר מכן. אולי יהיו דעות עם צבע קצת אחר, אבל הכיוון הוא אותו הכיוון.
בשפת ה NLP – זוהי נקודת העיגון (anchoring). הרגע שבו הדעות שלנו מקבלות איזושהי קריאת כיוון – ואנחנו נרצה או לא, אנחנו נהיה מושפעים מהכיוון והחשיבה של המשמיע הראשון.
פעם ישיבות כאלה נקראו סיעור מוחות – "brain storming" והמטרה בישיבה שכזו להביא נושא לדיון (במקרה שאני מתאר לכם כאן הדיון / הדילמה על השולחן הייתה בין הגשה עצמית / בופה לבין הזמנה)
המקרה היותר בעייתי הוא שהבעלים של המסעדה כבר מגיע עם רעיון ראשוני. זה הרגע בו כל היצירתיות, כל הדעות האחרות מתחילות לגווע ורוב הדעות מתחילות להתיישר, ליישר קו.
היום ישיבות שכאלה צריכות להתנהל אחרת לגמרי אם אנחנו רוצים הפריה אמיתית, יצירתיות ומגוון דעות אמיתי, זה נקרא "סיעור מוחות כתוב" או באנגלית "brain writing"
הרעיון בתהליך שכזה שכל אחד מהמשתפים כותב את הרעיונות שלו, נימוקים שלו עוד לפני הפגישה או במהלך הפגישה על דף (עוד לפני השמעת הרעיון הראשון) ורק אחרי שכולם כתבו – זה זמן החשיפה.
שמיים וארץ. זו ההגדרה שלי להבדל בין שתי סוגי הישיבות ולתוצרים שלהם.
אז שיהיה לכולנו סופשבוע מדהים ! יצירתי ובלי עוגנים.
אריק שולמן – ייעוץ אסטרטגי ואימון אישי למסעדנים
טל : 054-7193355
פרטים נוספים באתר: הקליקו כאן