בסיפור שהיה יכול להיגרם בצורה קורעת לב, מתגלה לנו גיבורה בדמותה של עובדת סוציאלית בשם מירי אופריכטר, שמעורבותה האישית והמקצועית הצילה את עתידם של שני ילדים קטנים לזוג הורים שהחליטו להפריד כוחות ולהתגרש. תהליכי גירושין הם אינם תהליכים קלים, כפי שכולם יודעים, ובמקרים רבים משתמשים ההורים בילדיהם, גם אם לא באופן מודע, על מנת לפגוע בצד השני ולהשיג את מה שהם רוצים. מקרים רבים כאלה עוברים מתחת לרדאר של הרשויות ללא כל התערבות, וחלקם מגיעים אל בית המשפט ומשם אל רשויות הרווחה, שאמורות להכריע את גורל הילדים. לא תמיד זה עובד כמו שרוצים, אבל במקרה הזה, לא מעט בזכות מעורבותה של אופריכטר, אפשר לרשום סוף טוב.

עוד תיק שמגיעה אל שולחנה של מירי אופריכטר

"זה התחיל", כך מספרת מירי אופריכטר, "בתיק שהניחה על שולחני המפקחת המחוזית על פי הוראה של בית המשפט לענייני משפחה. בהתחלה זה היה נראה כמו עוד תיק פשוט שכמוהו אני מנהלת באופן יומיומי, אך ככל שצללתי אל מעמיק התיק גיליתי שעומד בפניי אתגר אמיתי, דווקא בגלל שלא מדובר במקרה חמור במיוחד". את העניין מסבירה אופריכטר בכך שמרבית התיקים המגיעים לטיפול רשויות הרווחה הם תיקים של מקרים קשים של אלימות מילולית ופיזית, התעללות בילדים, אלימות מינית במשפחה וכדומה. אבל התיק הזה היה שונה. בתיק הזה היו מעורבים שני בני זוג נורמטיביים לחלוטין, לכאורה, שכל אחד מהם עמד על דרישותיו בתהליך הגירושין.

טענות שגרתיות בין בני זוג גרושים – אבל היה גם משהו מעבר לזה

"כמו בכל תיק שאני מטפלת בו", ממשיכה מירי אופריכטר, "גם בתיק הזה נחשפתי לטענות שני ההורים, אך בלטו במיוחד טענות האם על צורת התנהלותו של האב, על הדוגמא האישית שהוא נותן להם, על ההתעלמות הגורפת שלו מקיומם ביום יום. לכאורה, לא סיפור שהיה מעניין את קורא העיתון הפשוט, אך יכול להכריע את עתידם של הילדים בצורה דרמטית. החשש המרכזי היה שהאב מתעקש לקבל את הילדים על מנת ליהנות מהפחתה משמעותית בדמי המזונות, ולא בכדי להעניק לילדיו את הסביבה האופטימלית לחינוך וצמיחה", מסבירה מירי אופריכטר.

זו לא דמות האב שאמור ילד לקבל

בשלב הזה, הבינה אופריכטר כי יהיה עליה להיפגש עם כל אחד מההורים בנפרד ולשמוע אותו. "האמת שלא הייתי זקוקה ליותר מפגישה אחת עם כל אחד מההורים, בכדי לזהות את הכאב האותנטי שממלא את האם, ואת ההתנהלות הערמומית של האב", ממשיכה אופריכטר. "יחד עם זאת, כדאי להבהיר שזה לא מקרה מאפיין, וישנם לא פחות מקרים בהם זוהי דווקא האם שמתנהלת בצורה ערמומית בכדי להשיג את מבוקשה". בתהליך, הבינה אופריכטר כי האב אינו נמצא כמעט בביתו, יוצא לבלות המון, מעדיף להעביר ימים שלמים בבית הוריו ואף נוהג להמר מעת לעת.

הנקודה החשובה – עתיד הילד נקבע בדברים הקטנים, ולא רק בהתאם למידת האלימות בבית

"הדבר שבלט יותר מכל, הוא התרבות המתירנית של האב. מבחינתו, קניית מתנות בלי סוף, הסכמה לכל פעולה שעושה הילד ולכל מילה שהוא מוציא מפיו, זוהי הדרך החינוכית הטובה ביותר וזה מה שיבטיח לו את העדפתו על פני האם בעיני הילדים". על אף שכאמור זהו לא המקרה של אלימות במשפחה שהופך את ההחלטה לקלה, החליטה מירי אופריכטר להגיש המלצה חד משמעית לבית המשפט, להותיר את הילדים בידי האם. "האם אני שלמה עם ההחלטה? בוודאי שאני שלמה. ברור לי כשמש שלו היו הילדים נשארים עם אביו, היה החינוך שלהם מתפתח לכל הכיוונים הלא נכונים. הם לאו דווקא היו מסיימים בכלא או נופלים לסם, אבל בהחלט היו יוצאים אנשים פחות טובים, פחות מועילים לחברה ופחות טובים לעצמם, וזה מבחינתי לא פחות חשוב מהצלת ילדים הסובלים מאלימות משפחתית".

תגובות

תגובות

השאר תגובה

Please enter your comment!
Please enter your name here